29 ביוני, 2009
סידרתי את מגירת האיפור שלי, אחרי שרכשתי עוד שתי צלליות, מסקרה וברונזר. התכוונתי פשוט לזרוק אותם פנימה אבל הרגשתי שמגיע לרכישות החדשות מקום מכובד יותר ממגירה שלא ניקיתי וסידרתי כבר שנתיים. אז ניקיתי, וסידרתי.
רשימת מלאי (חלקית יש לומר, זה מלבד המוצרים בחדר האמבטיה ובבית של ההורים):
פה- 4 ליפסטיקים, 4 גלוסים ועפרון אחד.
עיניים- 4 מסקרות, 2 איילינרים, 4 עפרונות, 10 מארזים של צלליות (בחלקן יש יותר מצבע אחד).
פנים- 2 מייקאפים, 2 קונסילרים, 4 סמקים וברונזר אחד.
קרם יום לפנים- 2, קרם פנים לילה- 2, קרם ידיים- 4, קרם רגליים- 2, קרם גוף- 3, דאודורנט- 3, מגבונים לניקוי משקפיים- 11, מגבונים להסרת איפור- עשרות.
יש לומר שאחרי שהוצאתי את כל אלו, בתחתית המגירה נשארו עשרות פלסטרים, גזרי ציפורניים, מקלוני אוזניים, סיגריות בודדות ו… כן כן, 13 קונדומים, בתפזורת, כל אחד מסוג אחר, כל אחד מסמל מישהו אחר ואת העדפותיו, וחלקם פשוט מסמלים מצעדי גאווה ומסיבות בהן חילקו קונדומים חינם. קונדום טובורג בטעם לימון? יש לי.
ואחרי כל אלו נשארה רק שאלה אחת, איך אפשר לקבל המלצות לפסיכולוג טוב בירושלים?
26 ביוני, 2009
חשבתי שכדאי שאגיד כמה מילים על מצעד הגאווה, אבל הכול כבר נאמר. נאמר שעצם קיומו של המצעד חשוב, נאמר שחשוב שיגיעו כמה שיותר אנשים, ועל כל אלו נאמר כמה מטופש שהרבה מאומרי הסיסמאות לא טרחו בעצמם להגיע. לא חסרים מטיפים צעירים בירושלים, אבל נראה שכן חסרים המטיפים שגם פועלים על פי הטפתם.
ובכל זאת, היה כיף, היה חם, עכשיו עוד יותר אנשים חושבים שאני לסבית, גם מי שהיה שם וגם מי שלא (מאחר וכמה ערוצי חדשות צילמו והסריטו אותי), התמונות כבר הועלו לפייסבוק ואני בהחלט טופחת לעצמי על השכם…
…טופחת כל הדרך לקליניקה של רופא השיניים. שם נמסר לי שיש לי דלקת חניכיים חריפה וכדי לטפל בה קיבלתי מי פה נבזיים שאם לא יעשו את עבודתם כראוי, הרופא יאלץ לעקור לי את שן הבינה. בנוסף נמצא שיש לי 6 חורים “בין השיניים”. לא הבנתי איך יכולים להיות חורים בין השיניים, הרי “בין השיניים” אין שיניים! אבל הרופא צילם והראה לי שעל צידי כמה משיני הנאות יש חורים קטנים. בהתחלה אמר שנסתום רק חור אחד בגודל בינוני, כי השאר ממש קטנים ונשאיר אותם למעקב. אחרי שהוא חפר בחור “הקטן” במשך 50 דקות, הוציא מהשן 2 סתימות ישנות (2 סתימות וחור חדש על אותה השן, אני מוכשרת), בנה מפעל ארכיטקטוני עם פיגומים ומייצבים סביב השן המדוברת וסתם סופית את השן בצורה באמת מרשימה ויפה, הוא החליט שכנראה גם החורים ה”קטנים” האחרים הם לא כל כך קטנים ודרש שאקבע עוד שתי תורים בשבועות הקרובים כדי לטפל בהם.
כבר כשנכנסתי אליו הייתי כנה וסיפרתי לו שבעבר נעלתי את עצמי בשירותים של רופא השיניים שלי. הוא היה כנה בצורה לא חביבה ואמר לי שזה עוד סביר לפחד מטיפול שיניים, אבל הוא לא מבין למה אני מפחדת לצחצח שיניים. כשניסיתי להבין למה הוא מתכוון קלטתי שהוא מעביר דחקה עם עצמו על הפלאק העוטף את שיני החביבות. הפלאק החביב הזה יביא אותי גם לשיננית שתנקה את שיני ותלמד אותי איך לצחצח נכון.
לשמחתי אימי הגיע איתי, אבל נטשה אותי במהרה וחיכתה בחוץ, כך שהרופא קישר אותי אל הורי וזכר שאבא שלי גם מאוד בעייתי. הוא מרח לי משחה מרגיעה בחניכיים במקום אליו אח”כ הזריק את זריקת ההרדמה. כשרק התחיל לחפור בשיני כאב לי והסתבר שזריקת הרדמה אחת לא מספיקה. עוד זריקה הגיעה. לא הרגשתי יותר מדי אח”כ אבל הרעש של אתר בנייה מורכב בפי גרם לי להתפתל כל זמן הטיפול.
כשסיימנו הרגשתי צורך להתנצל שאני לא הפציינטית הרצויה, הוא לא ממש הגיב אבל האסיסטנטית שלו הייתה די חביבה. אז רופא השיניים עובד מצוין, לא כאב לי ומלבד שהוא דאג לרוקן את כיסי על ידי קביעת עוד כמה תורים, אני די מרוצה, חוץ מהעובדה שהוא לא משעשע. אני בדרך כלל “מתלוצצת עם רופאי” אבל הוא טיפוס רציני שכזה. בעצם אי אפשר להאשים אותו, בשישי בצהריים, כשכל אדם שפוי בדעתו נמצא ישן במיטתו במיזוג קריר וחביב, הוא היה צריך להתמודד עם לקוחה ילדותית ועם שורה של לקוחות מעוצבנים על שהתור שלהם התאחר…
שבת שלום!
22 ביוני, 2009
זהו, אין לי מה להגיד יותר בקשר ליום הזה. אם יום מתחיל בפרץ של איכסה שנופל מהשמיים על היד שלי, אז כיצד הוא כבר יכול להימשך? כל מיני טיפשים ומיותרים אמרו לי שזה מזל טוב. כן? מזל טוב?
מזל טוב שעד שירדתי את כל המדרגות מהדירה שלי, יונה חרבנה לי על היד, הייתי צריכה לעלות למעלה, לקלל, לנקות את היד שלי, לקלל, להחליף תיק, לקלל, לגלות שיש קצת קקי גם על מקראה שלי, לקלל, לרדת שוב את כל המדרגות האלה, לקלל, להבין שהשותפה שלי ואני מאחרות בגלל ההרפתקה הזו על הבוקר, לקלל, לקחת את הרכב שלה כדי שנגיע מוקדם, לקלל, לעמוד בפקקים בגבעה/כניסה לאוני’, לקלל, לחפש חניה ארורה, לקלל, להגיע לשיעור באיחור של חצי שעה, לקלל, ולהבין שהיה עדיף כבר לא להגיע בכלל כי רמת העניין שלי בחומר לא עולה על רמת האינטליגנציה של מש”ק קרטיבים כחולים של האגודה ולקלל.
אה, הם בטח התכוונו למזל הטוב שזכיתי לו כשהלכתי למרצה שלי עם רעיון לסמינריון וזכיתי למבט של “את ממש מפגרת” מהול ב”את מבזבזת לי את הזמן”.
או למזל הטוב שהבטן שלי הרגישה קצת נזנחת לאחרונה כי מירב תשומת הלב שלי היה לכיוון השן הכואבת, אז היא החליטה גם להפיץ כאבים מהשאול כדי להילחם ביתר תשומת הלב שהשן מקבלת. מזל טוב שבאמצע היום כבר לא יכלתי לסבול את הכאבים יותר וחזרתי לדירה שלי, למשככי הכאבים, למיטה ולהרבה מאוד מים שלא עזרו בכלום מלבד להריץ אותי, את בטני הכואבת ואת השן המייגעת לשירותים כל רבע שעה.
ואולי הם התכוונו למזל הטוב שאחרי שלושה חודשים נטולי סיגריות קלטתי פתאום ששוב חזרתי לעשן. כן, הקופסא הרביעית שקניתי בימים האחרונים רמזה לי זאת. אבל העובדה שהסתובבתי כמו ג’אנקית ניקוטין כל היום, יד אחת על הבטן, יד שניה רועדת ומחזיקה סיגריה והפה לא מפסיק למלמל “יונה זונה, כלבה מטומטמת, אני אתפוס את היונה הזאת ואזיין לה את הצורה! אני יודעת איך היא נראית! זונה! יונה! כלבה!” פשוט צעקה לי בקול גדול- יא אהבלה! את שוב מעשנת!
מזל טוב הא? זונות, קחו את המזל הטוב הזה ותתקעו אותו.