הזמן- יום חמישי בערב.
המקום- קו 15 מגבעת שאול לבנייני האומה. יושבת במושב הפוך ברביעייה, לידי יושבת חברה דתייה מהעבודה, מולנו אישה חרדית ולידה בחורה צעירה דתייה.
השיחה- התחילה בקיטורים על העבודה, המשיכה בסיפורי “של מי המשפחה דפוקה יותר” מה שהביא אותי לספר על האבא החוזר בתשובה שלי והאחות שהתאהבה ב”גוי”.
אני מאוד מחבבת את הבחורה הזאת, היא משעשעת ומצחיקה וגם ניסיתי להכיר בינה לבין ידיד דתי מהלימודים. עניין הדת מעולם לא הפריע לנו, עד יום חמישי. בשלב מסוים בשיחה שלנו היא פרשה בפני את כל הסיבות בגללן היא מאוהבת בדת, והיא הציעה לי בעדינות לקרוא ולהתעניין וכו’.
זה יהיה הזמן להגיד שבנעורי היו לי תסביכי דת רציניים. התקרבתי, התרחקתי, התקרבתי ובסופו של דבר התרחקתי. והיום, היום אני שלמה עם הנושא הזה. אני חילונית וטוב לי. אמרתי לבחורה שכדאי שנשנה נושא כי זה לא יסתיים טוב. אמרתי זאת בצורה נעימה וחברותית ומיד חזרנו לקטר על העבודה.
אבל לא, האישה החרדית שישבה מולנו ברביעייה הרגישה צורך עז “להתנצל” על שהקשיבה לשיחה שלנו ולהגיב על מה שנאמר. האישה החמיאה עד מאוד לבחורה הדתייה וקטלה אותי, כמובן. אמרה שנוח לי בחיי ולכן אני מפחדת, כן, מפחדת, לשאול שאלות וללמוד על מה שיש מעבר למוחשי.
שוב אחתוך את הרצף ואומר שאני לא אוהבת להתווכח. גם אם יש לי דעה מגובשת לגבי משהו* אני לא מתווכחת עם אנשים שדעתם שונה משלי. היו לא מעט מקרים בהם נכנסתי לאיזה דיון פוליטי עם כל מיני להוטים ומתעסקנים ואחרי 5 דקות, פשוט איבדתי עניין בשיחה. הם המשיכו להטיף ולהרצות והעיניים שלי כבר מזמן הסתכלו לכיוונים אחרים וחיפשו… כן, דברים יפים ומבריקים.
בכל מקרה, האישה החרדית גרמה לי להרגיש מאוד לא בנוח, אבל כבר לא עניתי לה. אם אישה לא מאמינה ב”אבולוציה” אז באמת שאין לי אפילו בסיס מינימאלי משותף לשיחה איתה. כשסוף סוף הגיעה התחנה בה ירדתי היא אמרה לי משהו בסגנון של “אם היהודים לא שונים מהגויים, אז למה אנחנו סבלנו כל כך הרבה בכל הדורות שלנו”. פלטתי ש”אנחנו עם שאוהב לסבול ומתפאר בהיסטוריה של סבל. עם שמקדש את המתים יותר מהחיים” והיא גלגלה את עיניה לכיווני.
ירדתי מהאוטובוס, חיפשתי את הפלאפון שלי כדי להתקשר לחברה טובה שלי שהיא גם חוזרת בשאלה ולספר לה על הסיטואציה המשעשעת (ולראות אם היא פנויה לבירה או שתיים) ועצרה את חיפושי צעירה דתייה עם בגדי מתנחלת. גם היא “התנצלה” על שהקשיבה לשיחה שלנו באוטובוס, והיא ביקשה את הכתובת שלי כדי לשלוח לי דיסקים. התעניינתי איזה דיסקים היא רוצה לשלוח לי (לא נראה לי שאנחנו חולקות את אותו הטעם במוזיקה). תשובתה- “דיסקים עם הסברים כדי שתוכלי להתעניין וללמוד ולהבין…” אוי וייזמיר! קולני במיוחד נזעק מפי וקטע את דבריה. איחלתי לה ערב טוב והלכתי.
אין לי מה להוסיף על זה, הסיטואציה מספקת. מה שכן כדאי שאומר שהחברה מהעבודה התקשרה והתנצלה על מה שהיה ואמרתי לה שהיא לא צריכה להתנצל על החוצפה של האישה הארורה ההיא. שתינו עדיין מחבבות אחת את השנייה עד מאוד.
*וזה לא קורה הרבה, יש לי נטייה לשנות דעות בעקבות דברים יפים ומבריקים וזה ממש לא מטריד אותי. בעצם, אולי הסיבה שאני לא טיפוס ווכחני או דעתני היא כי דברים פשוט לא מטרידים אותי…