תמיד חיבבתי את סאיורי (רחוב בן סירא, ירושלים). הסושי היה טעים, מבצע 20% הנחה אחרי חצות השתלם ביותר, והשלמתי עם השירות העצל. זכורה לי פעם אחת שהשירות היה כל כך גרוע, עד שאפילו המלצרית קלטה זאת בעצמה והיא פיצתה אותנו בשוטים חינם, רק כדי שנצא בהרגשה טובה. אבל אתמול בלילה היה פשוט מזעזע.
נכנסנו אחרי חצות כרגיל, הזמנו ערימות של סושי וקשקשנו… וקשקשנו… וקשקשנו… אחרי חצי שעה סוף סוף קיבלנו את מרק המיסו, חצי שעה אחרי המרק התחילו להגיע המנות שלנו בנפרד, כל פעם שביקשנו משהו נוסף כמו רטבים, שתיה וג’ינג’ר היינו צריכים לבקש שלוש פעמים עד שסוף סוף האובייקט בו חשקנו הגיע לשולחננו. והמקום היה יחסית ריק. אולי עוד שולחן מלבדנו, שני פוצים על הבר וזהו. באמת שאי אפשר לתרץ את ה”עומס”.
בשלב מסוים, בהינו במלצרית ובאיזה גבר אחראי שקר כלשהו, פשוט בהינו בהם וחיכינו שיקלטו שאנחנו מחכים, ממשיכים לחכות וכל דקה שעוברת, יורד להם הטיפ. עד שהוא הגיע לאפס.
קיבלנו חשבון, לא כולל שירות, התחלקנו, חשבנו לרגע על הטיפ, הרי לא נעים פשוט לקום וללכת, צריך להשאיר משהו. אחד מהחבר’ה מצא בארנק שלו מטבע מזויף של עשרה שקלים, שמנו, התחפפנו.
בדרך אחת הבחורות התחילה לקטר על כאבי בטן, ככל שהלכנו כאבה לה הבטן יותר ויותר עד שהיא בקושי עלתה במדרגות אל הדירה שלה. בדיוק כשהיא הלכה, גם הבטן שלי התחילה לכאוב, מהר התחפפנו לרכב, נסענו חזרה לגבעה וכשהגענו ממש רצתי במדרגות.
כזה דבר לא היה לי מאז הודו.