הגיע הרגע ואחרי שבוע שלם עם משפחתי, קמתי, ארזתי ונסעתי. רגע זה היה אתמול בצהריים אחרי עוד ויכוח שהוציא את כל דיירי הבית למסעדה והותיר אותי בחדרי. במשך כל השבוע האחרון חשבתי כמה בן אדם צריך לספוג ולסבול עד שהוא סוף סוף יארוז את חפציו, ישים לעניין סוף וילך. באיזה רגע הקן המשפחתי הוא כבר לא המקום בו כדאי להישאר. אתמול בצהריים לא חשבתי, ארזתי.
בחמש וחצי אחרי הצהריים כבר הייתי בדירתי הקנה והמצחינה (משהי שכחה לזרוק פרחים) כשהגיע הטלפון מאמא. היא נשמעה די נונשלנטית ואדישה, “לא היית חייבת לנסוע, יכלת לבוא איתנו, מתי את חוזרת, טוב בי”. בשבע בערב הגיעה השיחה המטרידה יותר, הפעם היה זה אבא שלי. “מי רב? מה פתאום רבים? איזה ריבים? זה הכול בראש שלך, אז מתי את חוזרת? ואת מאורגנת לשבת?” מאורגנת?! מה אני יוצאת לקמפינג? אני גרה פה! זה הבית שלי! “טוב, לא צריך להתעצבן, למה את מתעצבנת מכל דבר, אני לא התכוונתי לכלום, את מפרשת את המילים שלי וחושבת שהתכוונתי למשהו בלה בלה בלה בלה… את נסעת ועכשיו כולם מאשימים אחד את השני בעזיבה שלך”.
באמת שלא חשבתי שזה יהיה סיפור כזה גדול, אני עדיין לא חושבת שזה סיפור רציני. כל השבוע האחרון היה מלא ריבים וויכוחים, האשמות, הערות, עקיצות ו… אתם יודעים, הרגשת משפחתיות נלהבת שכזאת. היום איזה גבר חביב בגיל העמידה גרם לי להרגיש קצת לא בסדר כששאל אם אני נשארת כאן לבד בחג. וואלה, חג. ואולי באמת הייתי צריכה לסבול בשקט ולהישאר.
היש קרובי משפחה שמחבבים אחד את השני?
לפעמים הורה מעצבן במיוחד יכול לעודד קשר חזק בין אחים, זה מה שקרה אצלי.
תגובה מאדר — 9 באוקטובר, 2009 בשעה 4:18
לא אצלי. לצערי אחותי היא חלק מהבעיה, לא הפיתרון.
תגובה מmacphista — 9 באוקטובר, 2009 בשעה 7:31
בסרטים אמריקאים יש משפחות מושלמות.
תגובה מefyska — 10 באוקטובר, 2009 בשעה 5:17
טוב… יש אותם
http://www.youtube.com/watch?v=mkeGOH5vy7I&feature=fvw
תגובה מnorma desmond — 13 באוקטובר, 2009 בשעה 1:59
“MR BRADY DIED OF ADIS”
תגובה מmacphista — 13 באוקטובר, 2009 בשעה 2:43
מוזר, רק עכשיו קיבלתי עדכון במייל על הרשומה הזו, ושאלתי את עצמי, בוא’נה, איזה חג היום???
תגובה מsuki da zo — 24 באוקטובר, 2009 בשעה 2:45
כן, עושה רושם שגם העדכונים של הבלוג שלי יודעים שאני מזניחה אותו אז הם לא ממש טורחים…
תגובה מmacphista — 24 באוקטובר, 2009 בשעה 10:29
כן, הזנחת בלוגים זה ספורט רווח בימים אלה
לפחות חזרתי לעיר.
משפחה וחגים - היו כמה פעמים שהתחמקתי באופן אקטיבי מלסוע למשפחה בחג. למדתי איך להתמודד עם המשפחה בחג (לאכול, זה לוקח 10 דקות, ואז ללכת לראות טלוויזיה עד בוא המנה הבאה כשעתיים לאחר מכן. רוסים. )
תגובה מאטאלנטה — 27 באוקטובר, 2009 בשעה 12:10